<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך זכריה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
גרסינן בפ"ב דכתובות עיר שכבשה כרקום כל כהנות שבתוכה פסולות, אם יש להן עדים אפילו עבד אפילו שפחה הרי אילו נאמנין שאין אדם מעיד על ידי עצמו, א"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלים עד שיצאו אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו. למדנו שר' זכריה בן הקצב כהן היה, ותימא דמסקינן התם אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן אם יש שם מחבואות אחת מצלת על כל הכוהנות, והלא כמה מחבואות ומערות היו בירושלם כההיא חצרות היו בירושלם ותחתיהם חלול [פרה פ"ג מ"ב] וכן מחילות עזרה וכמה. ואין לומר מפני שהיא לא טענה נחביתי משום הכי אסרוה, דא"כ תיפשוט דבעי רב אשי אמרה לא נחביתי ולא נטמיתי מהו אי אמרינן מה לי לשקר וכו', ומסקנא דשבויה חששא היא ובמקום חששה אמרינן מה לי לשקר משום דבשבויה הקילו, וא"כ קשיא הא דאסרוה דמסתמא היא עצמה אמרה לא נחביתי ולא נטמיתי, ומה שהעיד עליה בעלה לא גרע מעדות עצמה דמה לי אם הבעל אומר לא נחבית ולא נטמית ומה לי היא עצמה. מסקינן התם [כ"ז ע"ב] תנא אעפ"כ ייחד לה בית בחצירו כשהיא יוצאה בראש בניה וכו'. בשוחר טוב במזמור אל באפך תוכיחני יגעתי באנחתי [מזמור ו'], רבי זכריה בן הקצב שאמר לחכמי' המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידה משעה שנכנסו גוים להיכל עד שיצאו אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו, התחיל בוכה וממסה מטתו בדמעות שהיתה אשתו ישנה אצלו והיה יודע שהיא טהורה לו ולא היה מכירה מפני גזירת חכמים והיה קורא הפסוק הזה יגעתי באנחתי וגו', בשוחר טוב חולק על הכל. בירושלמי [כתובות פ"ב ה"י] מסיק אף שכר לה בית והיה מעלה לה מזונות ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה וקרא על עצמו הפסוק הזה יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. בתוספ' דכתובות [פ"ג] מסיק נמי אע"פ כן ייחד לה בית בפני עצמה ולא נתייחד עמה אלא על פי בניה, ועשו ייחוד זה כיחוד שכיב מרע הכותב גט על תנאי, דגר' בפ' מי שאחזו [גיטין ע"ג ע"א] דאפילו על פי עבד ושפחה יכולה להתייחד ומפר' בירושלמי [שם פ"ז ה"ד] ועבד ושפחה נאמנין, ומשני יודעין הן העדים שבשעה שנתייחדה עמו שהיה שם עבד או שפחה, ובתוספתא דגיטין [פ"ז] מסיק ולא תתייחד עמו על פי בנה קטן שאינה בושה לשמש כנגדו. ובשבויה מסקינן התם בפ"ב דכתובות זו עדות איש ואשה תינוק ותינוקת אביה ואמה ואחיה ואחותה אבל לא בנה ובתה ולא עבדו ולא שפחתה, ומחמיר האי תנא בשבויה יותר מגט. אבל ההוא דתניא [כ"ז ע"ב] הכל נאמנים להעידה חוץ מהימנה ובעלה משוה דינן, וכך היא בתוספת' (פ"ב) [פ"ג] דכתובות על מעשה דר' זכריה בן הקצב. ונמצינו למדין דדין דשבויה מקום שאסרוה על בעלה מחמת חששה דכהונה דשמא נאנסה אע"ג דלשניהן ברור שלא נטמית כי האי מעשה התירו ליחד על פי כל דהוא, ומשמע דמה שהיתה נכנסת ויוצאה בראש בניה חומרא בעלמא היא שכיון שלא היו בבית אחד סגי בבית כחצר, וקא מיבעיא לאביי התם מהו לעשות כן בגרושה, התם הוא דבשבויה הקילו אבל גרושה לא או דילמא לא שנא, ופשטינן המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה אלמא דמחמרינן בגרושה משום דחמיר איסורא ועבדינן הרחקה טפי ואילו בפ"א דסוטה [ז' ע"א] תנן מוסר לה שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך, ר' יהודה אמר בעלה נאמן עלה ובגמרא תניא ר' יהודה אמר בעלה נאמן עליה מק"ו ומה נידה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כ"ש, ורבנן היא הנותנת נידה דכרת חמירא ליה סוטה לא חמירה, אלמא היכא דחמיר איסורא טפי מהימן מהיכא דקיל. ובירושלמי בפ"א דסוטה [ה"ג] עלה דהא מייתי ההיא דשכר לה בית דר' זכריה לא דייק עלה כלום, בשלמא לתשובה שהשיבו לר' יוסי דמשום הכי בעל נאמן בנידה שכן יש לה היתר אבל סוטה שמא לא יהא היתר, ותו משום מים גנובים ימתקו ולא תלו טעמא בחומר וקל לא קשיא לי, אבל תשובה שהשיבו לר' יהודה דשאני בחומר נידה מסוטה דקלה בין לרבנן בין לר' יהודה קשיא לי מהכא, וכן נמי משמע בתחילת כתובות [ד' ע"ב] דאבילות קיל ליה מנידה ואין צריך הרחקה כולי האי כאבילות, וי"ל דודאי באיסור כרת האדם מחמיר ונאמן אבל באיסור גרושה ושבויה אדם משוה דינא וכיון דמיקל בזה הוצרכו להרחקה. גרס' בהלכ' שניה ביש נוחלין, האיש את אמו [ב"ב קי"א ע"א] ר' יוסי בר' יהודא ור' אלע' בר' יוסי אמרו מש"ר זכריה בן הקצב אחד הבן ואחד הבת שווין בנכסי האם, ומסקנא דאין הל' כר' זכריה. ושמעתי כי אביו של ר' זכריה שמו הקצב וה"ה משורש השם כההיא דמס' פרה אליועיני בן הקייף בפ"ג [מ"ה] הל' מי עשאן, וכן ר' יוחנן בן החורונית [סוכה כ"ח ע"א], ובמס' כלאים בספ"ג ר' יוסף בן החוטף אפרתים, ר' יוסה בן המשולם [גיטין ס"ב ע"א] כולן שמות אנשים, אבל ר' אלעזר בן הקפר וכן בן הנפח אינו שמות אנשים. בסוטה [כ"ז ע"ב] פ' כשם שהמים א"ר יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב ועיין בסדר יהודה ב"ר שמעון.
